FOODOGRAPHY

19 בפברואר 2015

כשאתה מתעסק באוכל לאורך שנים, לפעמים תוקף אותך חשש שלא תוכל עוד להתרגש. 

לפעמים עולה בך גל של אימה, פן הארוחה הטובה של חייך כבר מאחוריך, שהחוויה הקולינרית הכי מטלטלת כבר קרתה. והכי גרוע זה החשש האמיתי שיום יבוא וכל הריגוש הזה ייעלם. שיום יבוא ולא תרעד שוב מביס מושלם.
אבל אז, כמו בסיפורי אגדות, תבוא החוויה שתרגיע אותך. שתסביר לך שהכל בסדר, שהלשון שלך עדיין מחפשת את הדבר הטעים הבא - ולכן גם תמיד תמצא. ולפעמים גם תגיע החוויה שתזכיר שהנאה קולינרית היא לא רק הטעם – אלא החוויה הכוללת – האווירה, התאורה, המוסיקה, החברה, היין, הכלים – ולכן יש בשביל מה להמשיך לחפש.
השבוע זה קרה.
הוזמנתי לסדנא הראשונה של פרויקט הקולינריה החדש "FOODOGRAPHY" – שיתוף פעולה יוצא דופן בין שף מאיר אדוני, הצלם המחונן דן פרץ, מעצבת הכלים עדי ניסני ויקבי כרמל.
בחלל האינטימי של כתית מתכנסים 18 אנשים, קצת מקשקשים מעל כוס מבעבע, ומתיישבים לשולחנות הצחורים. הלחם המושלם של כתית (חד משמעית הלחם היחיד שאני לא יכולה לעמוד בפניו) נמרח בחמאה המוקצפת, וככה יותר קל להקשיב לסדנא שמתחילה:
מירה איתן, מיקבי כרמל, אשת יין מרתקת, נותנת הקדמה על היינות שנשתה בסדנא – לכל מנה יותאם יין אחר. כל מנה שמגיעה לשולחן מקבלת גם הסבר מהשף על הרכבה, והטעמים, כרגיל, מדברים בעד עצמם. במקביל, כל מנה מונחת בצלחת שונה שעיצבה עדי, כאשר חלק מהצלחות יוצרו במיוחד לסדנא, והן משלבות את השאיפה של הפודיז לצלם אוכל – למשל צלחת שיש בה שקע מיוחד כדי להניח בו את האייפון, בדומה לעבודה עם חצובה.
דן מלמד צילום בסמארטפונים – רעיון מצוין, כיוון שבסופו של דבר, רובנו נמשיך לצלם באייפון ולא נגיע לשימוש במצלמות מקצועיות. כל צלחת מאפשרת לדן ללמד אספקט אחר בצילום אוכל – צלחת כהה מול צלחת בהירה / רקע של שולחן לבן מול רקע שחור / צילום בסטילס מול צילום וידאו (כאן גיליתי שזה ממש לא פשוט לצלם אוכל שזז) וכן טיפים נוספים שיכולים להיות שימושיים כשאנחנו מנסים לצלם אוכל – שימוש במפית כדי לרכך את האור או שימוש במראה כדי להגבירו.
יכול להיות שאני מתרגשת מאוכל קצת יותר מדי, אבל בסדנא הזו פשוט הרגשתי גדושה – כי האוכל מעולה, היין מתאים לו בצורה אבסולוטית, ואין ספק שחלק מתהליך היצירה של האוכל היה התחשבות ביין שיוגש עימו (חכו למנת שקדי הטלה ופטריות המורל, שהייתי בטוחה שישודכו ליין אדום, והוגשו עם יין לבן שהקפיץ את הטעמים – התאמה שיצרה שלם שגדול מסך חלקיו). הסדנא של דן יכולה להשאר בזכרון המשתתפים כחוויה חד פעמית, אבל אם תקשיבו לו טוב טוב, וגם תחזרו הביתה ותעשו קצת שיעורי בית, תווכחו שקיבלתם בה כלים מעשיים, שבאמת ישמשו אתכם בפעם הבאה שתרצו לצלם אוכל.
לא זול הסיפור הזה – 599 למשתתף. אבל אם זוכרים שסדנת בישול סטנדרטית עולה 300 שקלים וש- 300 שקלים על ארוחה מלאה (כולל יין) בכתית זה מחיר ממש אטרקטיבי, מבינים שהמחיר הזה לא מנותק מהמציאות.
אתם מכירים אותי קצת, ויודעים שלא קל להוציא ממני המלצה על חוויות יקרות, אבל אני חושבת שאם כבר מוציאים כסף על סדנא – אז מוטב על סדנא כזו, שיוצאים ממנה מלאים וגדושים - גם פיזית, אך לא פחות מכך - נפשית.

(ואלו התמונות שצילמתי בסדנא. נראה לי שקצת השתפרתי, לא?)