ארוחה מכסיקנית מא' עד ת'

לפני כמה שבועות אורצ’וק חגג יומולדת שמונה. 

את ימי ההולדת במשפחת אנזל חוגגים תמיד בארוחה משפחתית, ותמיד שואלים את בעל השמחה מה הוא רוצה לאכול. מכיוון שאורצ’וק נמצא בשיא התקופה המכסיקנית בחייו (כלומר לפחות פעמיים בשבוע הוא מבקש צ’ילי קון קרנה), החלטתי שכולנו נאכל ארוחה מכסיקנית כהלכתה.

קל מאוד להכין אוכל מכסיקני משובח בבית. זהו מטבח שמרבית מלהיטיו מבוססים על רשימת קניות זמינה: קמח תירס, עגבניות, כוסברה, בצל, עוף, אבוקדו, שמנת חמוצה ושעועית שחורה. את כולם תוכלו להשיג במכולת הסמוכה לביתכם.

אז איך מארחים במכסיקנית?

כיוון שאנצ’ילאדות, בוריטוס, טאקוס וקסדיות הן מנות שמוגשות לשולחן מוכנות ומוגמרות, נבחר דווקא בפהיטס – מנה שבאופן מסורתי מוגשת “מפורקת” – כל מרכיבי הארוחה מוגשים לשולחן בנפרד, והסועד מרכיב לעצמו את הטורטיה המושלמת מבחינתו.

נתחיל בטורטיות:

כיום יש חברות רבות שמשווקות טורטיות בואקום. זמן חיי המדף שלהן ארוך, ולכן הן תמיד מחכות לנו במזווה, וכל מה שצריך לעשות זה לרענן אותן: סמוך להגשה, מחממים מחבת ברזל כבדה. קולים את הטורטיות על המחבת היבשה 10-20 שניות מכל צד. מניחים את הטורטיות הקלויות על מחצית מגבת מטבח ומכסים אותן במחצית המגבת השניה. כך הן יישארו רכות עד לאכילתן. אגב, זה לא פטנט שאני המצאתי – גם במכסיקו, בכל מסעדה, הטורטיות מוגשות לשולחן עטופות במגבת.

טיפ: טורטיה יכולה להיות מוצר מאוד יקר. כאשר אתם נתקלים בטורטיות במחיר טוב, קנו לכם סטוק!

במרכז השולחן מחכות לאורחים פנכות קטנות ובהן:

סלסה אדומה – עגבניות מגוררות, בצל קצוץ וכוסברה, מתובלים במלח וצ’ילי. היחסים בין העגבניות-בצל-כוסברה אינם קריטיים, וכל אחד יכול לבחור אם הוא רוצה את הסלסה שלו יותר אדומה או יותר ירוקה או יותר חריפה. אחרי שטיילתי חודשיים במכסיקו אני יכולה לספר לכם שגם שם היחסים האלו אינם קבועים, ומשתנים בין עיירות השוכנות לחופו של האוקיאנוס הפסיפי או הים הקריבי לבין אלו השוכנות במעלה הרי הצ’יאפס. בקיצור איך שבא לכם.

גואקמולי – אבוקדו מרוסק, מתובל בכוסברה, לימון, בצל וצ’ילי - והנה המתכון לגואקמולי

שמנת חמוצה – המיונז של המכסיקנים. מרטיבה את הטורטיה ומחברת בין כל שאר המרכיבים. אנא, השתמשו ב"שמנת של פעם" (27% שומן) או ב"רגילה" (15% שומן). שמנת דלת שומן היא שמנת דלה בטעם. 

פריחולס – שעועית שחורה. במכסיקו יש מסעדות שיגישו לכם את השעועית שלמה, כפי שהיא, ויש מסעדות שימעכו אותה לממרח. אנחנו נלך על הוורסיה השלמה, גם כי זה טעים וגם כי זה הרבה יותר קל להכנה: פותחים קופסת שימורים. כן, זהו. למיטב נסיוני, לשעועית שחורה אין אפקטים על מערכת העיכול, אבל הכותבת אינה רופאה ומסרבת לקחת אחריות על הזוגיות שלכם בעקבות המשפט האחרון.

אני אוהבת להגיש גם פנכות ובהן “מרעננים” – כוסברה קצוצה, בצל ירוק קצוץ, נענע או פטרוזיליה אם בא לכם, וגם פנכת צ’ילי לאלו שאוהבים חריף עד מוות. כל מה שמרענן את הטורטיה בקיצור.

אם בא לכם שלאורחים יהיה במה לשחק, פנקו אותם בעוד כמה סלסות. ממש לא חייבים להכין לבד, בכיף אני שולחת אתכם ל”טרס פזוס”. בעיניי, הסלסות המצטיינות שלהם הן סלסת החלפניו וליים (חריפה) והסלסת צ’יפוטלה (ממש לא חריפה, אפילו כמעט מתקתקה). ותרו על הסלסה ורדה שלהם (“סלסה ירוקה”), יש לה ניואנס קל של טעם לוואי. 

וכמובן – הבשר. אני תמיד מכינה שני סוגי בשר – גם כי כיף לשחק בין טעמים, אבל בעיקר כי אבא שלי שונא עגבניות, ותמיד מאתגר אותי מחדש כשאני מארחת.

קדרה אחת תהיה צ’ילי קון קרנה – כאשר אני מודה שהמתכון שלי הכי רחוק מהצ'ילי הקלאסי, ממש בבחינת חילול הקודש, אבל ככה אור אוהב אותו, ולא סתם הוא זכה לכינוי צ'ילי קון קרנה שילדים מתים עליו!

סיר שני הוא חזה עוף, כפי שהוא מוגש בארוחת “פהיטס” קלאסית – חזה עוף מוקפץ עם בצל ופלפל אדום. לחזה עוף יש נטיה להתייבש, וכאן במתכון יש פטנט שיאפשר לכם גם להכין אותו מראש וגם לשמור אותו עסיסי מאוד. 

אני מתה על זה. אני מתה על הרגעים האלה, שאני רואה את המשפחה שלי מתעסקת עם האוכל שאני מכינה, כל אחד מרכיב לעצמו טורטיה, ועוד אחת, ועוד אחת. כל אחת והעדפותיו, כל אחד ומשחקיו.

מזל טוב, אורצ’וק. כל משפחת אנזל מודה לך שאתה כל כך אוהב אוכל מכסיקני.


(2 ביולי 2013)