נפלאות התבונה, או: העוגה שהתגרשה

נפלאות התבונה, או: העוגה שהתגרשה

הסרט "נפלאות התבונה" הוא מהסרטים שהחרידו את חיי. צפיתי בו, כחלק מדרישות לימודי הרפואה, במהלך סבב הפסיכיאטריה שלי בבית החולים לחולי נפש בפרדסיה. עם כל הידע שלי בפסיכיאטריה, נפלתי גם אני בפח של הצופה "הרגיל" בסרט:
כשצופים בסרט בפעם הראשונה, לוקח זמן לקלוט שמשהו לא בסדר עם גיבור הסרט, אבל גם לוקח הרבה מאוד זמן לקלוט שהחבר שלו (שמשוחק נפלא ע"י השחקן פול בטאני) ובתו היפהפיה הם הזיה, הם לא באמת קיימים. בצפיה שניה אתה לא מבין איך לא קלטת, כבר בצפיה הראשונה, שלמרות שהשנים חולפות, החבר ובתו אינם מתבגרים. אינם משתנים. זה הרמז הכי בולט בסרט למחלת הסכיזופרניה של הגיבור: הדמויות הדמיוניות, כפי שהן נחוות על ידי סכיזופרנים, אינן משתנות עם השנים. מושגי ההזיה יכולים להשאר באותו הגיל גם לאורך חמישים שנים.
אבל מה זה קשור לאוכל?
כי ככה זה כשמתגרשים.
כשאתה מתגרש, אתה נפרד מכמה מבוגרים (אח של הגרוש, אחות של הגרוש, אמא של הגרוש, חברים של הגרוש, נראה לי שהנקודה הובנה) אבל אתה נפרד גם מילדים. אתה נפרד מהם בגיל מסוים, ואפילו שהשנים חולפות ואתה יודע שילדים אמורים להתבגר – בתודעה שלך, בזכרון שלך, הם נתקעים בגיל בו היו כשהתגרשת. גם אם תראה אותם שוב אחרי שנתיים או שלוש, ההבלחה לרגע לא תשנה את הזכרון, הם תקועים לך, כמו מוכה הזיות, בגיל הפרידה, וכל מפגש מאוחר איתם יכה אותך בהלם. הם נשארים, כמו הילדה הבלונדינית היפהפיה מ"נפלאות התבונה", ילדים זוהרים לנצח.
וכך גם האוכל.
כשמתגרשים, נפרדים גם מטעמים. במקרה שלי נפרדתי מהמאכלים של אמא של הגרוש שלי, בשלנית מחוננת. ואחד המאכלים, מהם נפרדתי, היתה עוגה בחושה שמאוד מאוד אהבתי. יכול להיות שהשנים שחלפו שינו את המתכון. יכול להיות שאמא של הגרוש שלי השביחה את המתכון, שינתה משהו, הפסיקה לאפות אותו או מצאה להיט חדש. לי זה לא משנה: העוגה הזו היתה הקינוח שחיכיתי לו בכל מפגש משפחתי, והיא העוגה שזכרון הטעם שלה הוא זכרון של חיים אחרים. זה היה מזמן, ממש מזמן, אבל הטעם עוד כאן.
אחרי כמה שנות גירושין, מצאתי את המתכון לעוגה על פתק דהוי, בתחתית קופסא נשכחת. אפיתי אותה בתשומת לב מיוחדת, תוהה אם זכרון הטעם שלי דייק. והוא דייק. והיא דייקה. ובביס הראשון מהעוגה נזכרתי בסרט "נפלאות התבונה", וחשבתי, שנפלאה היא גם תבונת המטבח.

עוגה בחושה של וניל ושוקולד:
200 גרם חמאה
1.5 כוסות סוכר
4 שקיות סוכר וניל
4 ביצים
1 1/3 כוס קמח תופח (כוס ועוד שליש כוס)
200 גרם שוקולד מריר
1/2 כוס חלב

מחממים תנור לטמפרטורה של 180 מעלות.
מערבבים במיקסר חמאה, סוכר, סוכר וניל, ביצים וקמח. תכלס אפשר גם עם מטרפת יד, זה לא כזה מסובך. מערבבים רק עד שהתערובת מתאחדת.
שמים את השוקולד המריר והחלב בסיר קטן וממיסים על להבה נמוכה תוך כדי בחישה.
משמנים תבנית בגודל 24 או 25 ס"מ ויוצקים לתוכה את התערובת מהמיקסר.
יוצקים מלמעלה את תערובת השוקולד החם, ובעזרת מזלג מציירים שמיניות של שוקולד.
אופים 35-40 דקות.
כדי שהעוגה לא תצנח, מכבים את התנור, פותחים את הדלת ומוציאים את העוגה רק לאחר דקה. 

 פורסם ב5 במרץ 2015